<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן פ"ט</h1>
<h2>דף יד:</h2>
ראובן בא ליפטר מן העולם ומינה אפוטרופוס וצוה לו מחמת מיתה בפני עדים ואומר לו אני מניח שתי בנות ובן ואיני רוצה שבנותי תשבנה עגונות בלא בעלים תן מנכסי כמה שתוכל כדי שיקפצו עליהם בעלים והשאר תן לבני ואחר פטירת ראובן רצה אפוטרופוס זה להשיא אחת מהבנות לאחיו וליתן לו כמו שבקש אביה ליתן לו בחייו ולא רצה להשיא' לאדם קל ממנו והיו מרננים עליו שמזיק בנכסי היתום ולהנאת אחיו הוא מתכוין ובא אפטרופוס זה לב"ד ואמר ראו כך צוה ראובן וכך היה רוצה להשיא בתו הגדולה לפל' בחייו וליתן לו כך וכך ועכשיו מפני אהבת ראובן השיאתי עצה לאחי שחשוב מאותו פלוני במנת כן שאתן לו כמה שבקש אבי העלמה ליתן לאותו שהוא קל ממנו ומפני שלא יחשדוני העולם איני רוצה לעשות דבר זה מעצמי אלא תנו דעתכם בדבר זה ומה שתרצו עשו ונשאו ונתנו בדבר ב"ד והסכימו לדעת אחת ליתן לאחת מהבנות כמה שרצה אביה ליתן להשיאה לאותו פלונ'. כך דעתי נוטה אני החתום למטה שכל מה שעשה אותו אפטרופוס עשה ומה שנתן נתן מאחר שראובן צוה בלשון מתנה צוואתו קיימת וקיי"ל [גיטין י"ד ע"ב] הלכתא מצוה לקיים דברי המת (וכ"ש) [וכאן] גילה דעתו כבר מחייו ראובן וכ"ש שאפטרופס זה היה פקח שעשה מה שעשה בב"ד כדי להוציא עצמו מן החשד ולצאת ידי הבריות ולהנצל מגלגול שבועה עלי טובת הנאה של אחיו וכן הדין. גרשום בר יהודה.
